איך יודעים שזה לא עוד יום רע בעבודה?
התלבטנו הרבה אם לפתוח את הפרק הראשון במילה הזאת. שי אמר שהוא רוצה שזה ייגע בבטן הרכה, עדי אמרה שרק שלא נקרא לפרק ככה. בסוף פתחנו בדיוק שם: להתפטר.
עדי סיימה תואר במדעי ההתנהגות והתקבלה למשרה של מנהלת משרד. החלום היה להיות בהיי-טק, בפלייטיקה או במון אקטיב. אחרי שנה ושלושה חודשים היומיום נראה כך: קמה, עובדת, מסיימת בארבע, פילאטיס, שינה, ומחר אותו דבר בדיוק. במקביל היא דיגמנה כעשור, והתביישה בזה כל כך שבדייטים הייתה אומרת שהיא מדגמנת אבל לא באמת.
ואז הגיע היום שהפך לסיפור הפתיחה של הפודקאסט. שבעה בחורים נכנסו למשרד, בלי לומר שלום, בלי להסתכל בעיניים, וזרקו הזמנות קפה. לעדי, שאין לה הכשרה לבריסטה ולא באמת יודעת להכין קפה, זה היה הרגע.
שי הגיע מכיוון אחר לגמרי. שתים עשרה שנה בעולמות הטכנולוגיה, VP R&D בסטארטאפ שהיה בו מהיום הראשון, לילות לבנים, גיוסי השקעה, אופציות ומניות. ובדיוק באמצע כל זה, ההבנה שהוא לא באמת מממש את הפוטנציאל היזמי שלו, ושכל יום נראה פחות או יותר אותו דבר.
"אחד זורק לי אספרסו כפול בלי להסתכל עליי. ופה אמרתי: עדי, את מתפטרת."עדי מויאל
למה כל כך קשה לעבור מ-99 אחוז ל-100 אחוז?
שי מדבר עלינו כאילו מדובר בשני מועדונים שונים. יש את מי שמדבר על זה, ויש את מי שעושה את זה. בינתיים כולם בעבודה כבר ידעו שהוא רוצה לעזוב. גם הבוס. הוא ניסה כמה פעמים וכל פעם חזר בגלל עוד קצת, עוד שיפור, עוד תנאים.
המונח שחזר אצלו הוא להיכנס מתחת לאלונקה: עכשיו צריך אותך, בוא תישאר, אחר כך זה ישתלם לך. וזה עובד. זה שואב פנימה.
גם הסביבה חלק מהסיפור. שי מצא את עצמו יושב לקפה עם חברים ושומע שנים את אותם לופים, אותו שיח. עדי מספרת שאף אחד לא דחף אותה, שהיא לא הסתובבה ליד עצמאים או יזמים, ושהחשיבה שלה הייתה מצומצמת מאוד. החברות הקרובות בעבודה דווקא אמרו לה שהיא לא קשורה למקום הזה. היא פשוט לא האמינה שהיא יכולה.
"יש פער מאוד מאוד גדול בין התשעים ותשע למאה אחוז. יש שם עולם שלם."שי שניר
המתנה ליום הולדת שהפכה להחלטה לעזוב
הטיול להודו התחיל כפתרון לוגיסטי. שי רצה לעזוב את הדירה ביפו ושנעבור לגור יחד, ולא היה אפשר לארוז דירה של שתי קומות ולחפש דירה חדשה באותו הזמן. אז הוא הציע מסע.
עדי אמרה לא. מקסימום יוון לסופ"ש. היא התחילה בטיפול עוד לפני שהכרנו, יצאה לריטריטים (ושם גם נפגשנו), ויום אחד יצאה מהפגישה והתקשרה: תסגור כרטיסים עכשיו או שאני מתחרטת. סגרנו באותו היום. לשלושה שבועות, כביכול.
כחודש אחרי שהגענו הגיע יום ההולדת של שי, ועדי ביקשה מתנה אחת. לא טבעת, לא יהלומים.
שי היה בטוח שזו משימה של חצי שעה: לשרבט CV, להפוך ל-PDF, לזרוק לקלוד קוד ולהמשיך בחיים. בפועל הקורות חיים האחרונים שלו היו מ-2014 והלינקדאין כלל כשש מאות קשרים. הוא ביקש מהמודל לשחק את שי מהעתיד ולתשאל אותו, והתחיל להקליד שעות. שם צפו השאלות האמיתיות: איזו השפעה הוא רוצה, מה הוא רוצה ליזום, ומה הפער בין זה לבין מה שהוא עושה בפועל. ההתפטרות עצמה הגיעה במרץ אפריל.
"המתנה היחידה שאני רוצה ממך ליום הולדת זה שתכתוב קורות חיים."עדי מויאל
מה באמת קרה בהודו ולמה נשארנו שבעה חודשים
הדבר הראשון ששי עשה כשנחתנו היה להגיד לעדי שכל הטיול עליו. זה נשמע קטן, אבל זה מה שהוריד את החרדה הכלכלית ופתח את היצירתיות. בהודו גם הכל זול: סביב חמשת אלפים שקל בחודש לשנינו, חדר טוב בחמישה עשר שקל ללילה.
שם עדי גילתה את ה-AI. היא התחילה ליצור תמונות בשביל הכיף, ואז ימי צילום ותמונות פרופיל ללינקדאין לאנשים פרטיים. מישהי שלא הגדירה את עצמה טכנולוגית בכלל מצאה את עצמה יושבת מול המחשב עד ארבע בבוקר.
שי מצביע על האינדיקציה הכי טובה: פעם היא הייתה צריכה ריטלין כדי ללמוד משהו חדש, ופתאום עשר שעות מול הלפטופ עוברות בלי להרגיש. זה נקרא Flow, ולדברי עדי זו תחושה שהיא ממליצה לכל אחד להרגיש לפחות פעם אחת.
שלושת השבועות הפכו לשבעה חודשים כי זיהינו הזדמנות ובחרנו להיות דינמיים. אחר כך עברנו לתאילנד, וגם זה חלק מהסיפור.
"יש חלל ריק שאתה היחיד שממלא אותו במשמעות."שי שניר
מה אף אחד לא מספר על עצמאות
החלק שהכי רצינו לדייק בו הוא זה. להיות הבוס של עצמך נשמע סקסי, אבל עם החופש מגיעה האחריות ליצוק לעצמך סדר יום, יעדים, משמעות, וגם תזרים מזומנים.
עדי אומרת את זה בלי ייפוי: אם היא לא קמה בבוקר, מתאפרת, מדברת למצלמה ומוכרת, שום דבר לא זז. אם היא מפסיקה, הכל מפסיק. היא גם מתארת שבועיים אחרונים של חוסר בהירות, ואיך זה הופיע מיד במכירות. אחרי ערב אחד של סנכרון מחדש על החזון, עם מחברת, תאריכים, יעדים ומספרים, הגיעו עשרה לקוחות חדשים.
שי מוסיף את הזווית הפחות נוחה: גם כשכיר האחריות על הקריירה שלך היא תמיד שלך, אנשים פשוט מרגישים שהם מעבירים אותה למישהו אחר. בתור עצמאי זה פשוט בפנים שלך כל יום. ועוד דבר שאנחנו אומרים בפה מלא: לא חייבים להתפטר. אם טוב לכם ויש משמעות, תישארו.
"או שאתה צומח או שאתה צונח. אין מצב ביניים."שי שניר
איפה אנחנו היום, ולמה שווה להאזין לפרק המלא
עדי יוצרת היום דוגמניות וקמפיינים לחברות אופנה, הכל ב-AI, מלמדת את השיטה שלה בקורס דיגיטלי ובסדנאות, והקימה את הכנס הראשון בישראל בנושא בינה ואופנה ב-So House. יחד אנחנו מפתחים את Flam, פלטפורמה שמייצרת ימי צילום לחברות אופנה בצורה אוטומטית.
שי ייסד את דלולוז קלאב, מועדון היזמות הטכנולוגית. ביום שנפתח היו בו שלושים איש, ושלושה חודשים אחר כך ארבע מאות. כמעט כולם הגיעו מלינקדאין, פלטפורמה ששנינו למדנו להתאהב בה מסיבות שונות לגמרי.
בפרק המלא יש את החלקים שקשה לדחוס לטקסט: הוויכוח הקטן בינינו על מה זה בכלל צעד ראשון, השיחה על אגו וכסף כשהתחלפו התפקידים בינינו, ומה קורה כשבני זוג הופכים גם לשותפים עסקיים ומנסים לשים קאט בשמונה בערב. אם אתם באיזשהו מקום בין התשעים ותשע למאה, זה הפרק שכדאי לשמוע עד הסוף.
בקצרה
- הפער בין לחשוב על עזיבה לבין לעשות אותה הוא לא אחוז אחד, הוא עולם שלם
- הסביבה הקרובה, כולל חברים וקולגות, מעצבת את מה שנראה לכם אפשרי
- הורדת הלחץ הכלכלי לתקופה מוגדרת פתחה יצירתיות שלא הייתה קיימת קודם
- כתיבת קורות חיים יכולה להיות תרגיל בירור זהות, לא משימה טכנית
- עצמאות מחייבת ליצור לעצמך בהירות, סדר יום ויעדים, כי אף אחד לא יעשה את זה בשבילך
הפרקים בשיחה
- 00:00:00פתיחה והיכרות
- 00:01:48איך יודעים שהגיע הזמן לשינוי
- 00:05:11שבעת הבחורים והקפה
- 00:07:46הסביבה, החברים והמיינדסט
- 00:10:44הפער בין 99 ל-100 אחוז
- 00:16:44ההחלטה לטוס להודו
- 00:21:50המתנה ליום הולדת: קורות חיים
- 00:27:46לינקדאין ככלי צמיחה
- 00:30:25מה קרה בהודו
- 00:38:16מה אף אחד לא מספר על עצמאות
- 00:45:11בהירות, אנרגיה ומכירות
- 00:47:44איפה אנחנו היום
שאלות ותשובות
- מי המנחים של דלולוז קלאב?
- שי שניר, מייסד מועדון היזמות הטכנולוגית דלולוז קלאב, ועדי מויאל, יזמית ויוצרת תוכן ב-AI לחברות אופנה.
- על מה הפרק הראשון?
- על המסע האישי של שנינו מהתפטרות ממשרות בהיי-טק, דרך טיול בהודו, ועד להקמת עסק משותף, כולל פחד כלכלי, סביבה חברתית ומיינדסט.
- כמה זמן נשארתם בהודו?
- יצאנו לשלושה שבועות ונשארנו שבעה חודשים, בין היתר אחרי מעבר לתאילנד.
- מה זה Flam?
- פלטפורמה שאנחנו מפתחים לחברות אופנה, שמייצרת ימי צילום בצורה אוטומטית ומבוססת על השיטה של עדי ועל הפיתוח של שי.
- האם צריך להתפטר כדי לעשות שינוי?
- לא. אנחנו אומרים בפירוש שאם טוב לכם במקום ואתם מרגישים משמעות, אין סיבה לעזוב. השאלה היא אם אתם צומחים.
הפרק המלא, בכל האפליקציות