יש אורחים שנכנסים לאולפן ומספרים את מה שכבר סיפרו מאה פעם. ויש את מודי ספורי. כשהוא התיישב מולנו ב"מחוץ לפריים", הבנו תוך דקות שאנחנו הולכים לשמוע משהו אחר לגמרי — לא ראיון של איש עסקים מצליח, אלא וידוי של ילד שגדל בלי רשת ביטחון, ולמד להפוך את זה לכוח.
מודי ספורי באולפן "מחוץ לפריים", עם המנחים ניצן פלד ויוסי עזרא
צפו בפרק המלא
"אני נולדתי בלי רשת ביטחון. אם אני נופל, אני מפיל איתי חצי מהמשפחה. אז אני לא יכול ליפול."
זה המשפט שפתח את השיחה, וזה גם המשפט שלא הצלחנו להוציא מהראש הרבה אחרי שכיבינו את המצלמות. כי זה בדיוק העניין של הפודקאסט הזה — מה שקורה ברגע שהמצלמה מפסיקה לצלם.
יפו: מעושר לעוני, בין לילה
הסיפור של מודי מתחיל דווקא בשפע. אבא שלו היה מהקבלנים הגדולים. "היה מביא שקיות של כסף, וממיין אותם לפי צבעים על המיטה", הוא נזכר. ואז, בטלטלה כלכלית אחת, הכול קרס. האב פשט רגל, והמשפחה צנחה מעושר לעוני מוחלט.
"את יודעת מה זה ילד רעב? ילד רעב זה שחן קונה לך לחם"
מה זה עוני מבחינתו? הוא לא מתבכיין, אבל גם לא מייפה. "את יודעת מה זה ילד רעב? ילד רעב זה שחן קונה לך לחם." בתקופה מסוימת לא היה חשמל בבית, ושכנה טובת לב העבירה אליהם כבל מהדירה שלה כדי שיהיה אור.
הרחוב, ההבטחה, והבית
בגיל עשר מודי כבר יצא לעבוד — לנקות חדרי מדרגות עם אמא שלו. יום אחד הם ניקו בית מפואר עם נוף לים. הילד הסתכל סביב, ובמקום להתבייש, רשם את שם הרחוב על כף ידו והבטיח לעצמו: כאן אני אקנה בית. עשרים שנה אחר כך הוא קיים את ההבטחה, וקנה דירה באותו רחוב בדיוק.
"גם בשדה קוצים יכולה לצאת שושנה. אתה לא חייב להיות כמוהם."
אבל הדרך לשם עברה דרך הרחוב במלוא מובן המילה. מודי נדקר פעמיים, ושרד. כששאלנו אותו איך ילד מתמודד עם זה, הוא לא נשבר מולנו. רק אחר כך הודה: "אני כן נשבר, אבל בשקט על הכרית. בלילה במקלחת נשבר."
המחילה לאבא
"תן לבן אדם צ'אנס, גם אם זה לוקח זמן"
אחד הרגעים החזקים בשיחה היה כשהגענו לאבא. אותו אב שהקריסה הכלכלית שלו זרקה את כל המשפחה לתהום. איך סולחים על ילדות שלמה? "יש לי את האבא הכי מדהים בעולם", הוא אומר היום, בלי טיפת אירוניה. "היום הוא מפוצץ עם הנכדים. תן לבן אדם צ'אנס, גם אם זה לוקח זמן. אתה לא יכול לשפוט אותו." זאת לא מחילה קלה, וגם מודי יודע את זה — אבל הוא בחר בה.
ערבי, חילוני, ישראלי — וגאה בכל אחד מהם
על הזהות הערבית-ישראלית והחינוך לדו-קיום
מודי לא מתחבא מאף חלק בזהות שלו, וגם לא ממה שמורכב בה. הוא מגדל את ילדיו על אידיאולוגיה של דו-קיום מגיל אפס, ומספר שבבית שלו חוגגים "חנוכריסמס" — חנוכייה, סופגניות, עץ אשוח וסנטה קלאוס באותה נשימה.
"נועדנו לחיות ביחד. גם אנחנו הילדים של אברהם."
על החינוך הוא חד: "תשקיעו קצת בחינוך של הילדים." הוא מדבר על האלימות בחברה ועל הרצח של הצעיר האתיופי, ומסרב לקבל את זה כגזירה משמיים.
ה-7 באוקטובר: הקריסה השנייה
ואז, כשנדמה שהסיפור מגיע לסוף טוב, הגיעה מכה נוספת. ב-7 באוקטובר העסק של מודי — לאונג' VIP בשדה התעופה והפקות בארץ ובחו"ל — קרס כמעט בן לילה. "נפלתי עם כמעט שניים וחצי מיליון שקל", הוא מספר. אין טיסות, אין סיורים, מקדמות שצריך להחזיר. הילד שלמד לקום מוצא את עצמו שוב על הרצפה — והפעם כשמאחוריו משפחה שלמה.
"צריך לדעת גם לפרוש בכבוד"
חלק מהקהל מכיר את מודי דווקא מ"המירוץ למיליון". הוא סיפר לנו על הרגע שבחר לפרוש — החלטה כואבת, חד-צדדית, באמצע מירוץ זוגי. "צריך גם לדעת לפעמים לפרוש בכבוד", הוא אומר. בשבילו זה לא היה כישלון. זו הייתה בחירה.
למה דווקא הסיפור הזה
ניצן פלד ויוסי עזרא, מנחי "מחוץ לפריים"
ישבנו עם מודי ספורי כמעט שעה, וכמו בכל פרק של "מחוץ לפריים" — מה שחיפשנו זה לא את הכותרת, אלא את האדם שמאחוריה. מודי נתן לנו את הכול: את הרעב, את הדקירות, את ההבטחה על כף היד, ואת הבהירות הנדירה של מי שיודע בדיוק מאיפה בא ולאן הוא הולך. זה בדיוק הסיפור האמיתי שמתחיל במקום שבו המצלמה מפסיקה לצלם.
🎧 את הפרק המלא עם מודי ספורי אפשר לשמוע ולצפות עכשיו בפודקאסט "מחוץ לפריים", בכל הפלטפורמות.
רוצים להתחיל פודקאסט?
פגישת היכרות ראשונה ללא עלות. נבין יחד מה מתאים לכם ונצא עם תכנית ברורה.
דברו איתנו בוואטסאפ
