כשהייתי בת 25 אחי תומר חזר בתשובה.
זה התחיל בבית כנסת המשיך לכיפה כל הדרך אל הציצית וההלכה.
באנו מבית חילוני שיודע מסורת בית שמכבד את כולם. ואני תמיד הייתי על הגדר רגל פה רגל שם.
היו תקופות שהייתי יותר לשם ויותר לכאן.
בכל צעד שהוא עשה הרגשתי לפעמיים אבודה, חיפשתי תשובות לכל שאלה, הלכתי בערפל בין הלכה להלכה, וכל פעם שחשבתי שאני יודעת הייתה עוד הפתעה.
וחשוב לומר שזה לא היה תמיד קל להבין, להכיל כשאני לא בדיוק מבינה את המשמעות, אבל תמיד היה כבוד הדדי בין שנינו.
הוא מעולם לא שפט אותי ואני תמיד תהייתי אם גם הוא בלב לפעמיים לא מבין אותי.
אז החלטנו לדבר על כל מה שביני לבינו כל מה שבין קודש לחול.